החסיד המיוחד הרב חיים שאול ברוק, סיפר בהתוועדות את המשל הבא: מעשה במלך שהחליף את בגדי המלוכה בבגדים אזרחיים, ויצא למסע ציד יחד עם הפמליה ושומרי הראש שלו. ברגע של חוסר תשומת לב, התנתק המלך מהפמליה ושומרי הראש שלו, ואיבד את הדרך בעומק היער. עברו שעות רבות, והגיע הלילה. החושך היה מוחלט וקולות מצמררים של חיות טרף נשמעו ברחבי היער. כשהוא מפוחד, עייף ורעב, ראה לפתע המלך בקצה היער אור שבוקע מחלונות בית קטן ורעוע. ניגש המלך אל הבית ודפק בדלת. את הדלת פתח יהודי, ומכיוון שהמלך לבש בגדים רגילים, לא הכיר היהודי שמולו עומד המלך.

"אודה לך מאוד אדוני" בקש המלך מהיהודי, "אם תוכל לעזור לי ולארח אותי. אני מאוד רעב ועייף". היהודי ענה מיד: "בכבוד רב, בא תכנס". היהודי היה דל אמצעים, אבל אירח את בא ביתו מכל הלב. הוא לקח כוס מלוכלכת, חלב לתוכה חלב היישר מהעיזה שגידל בחצר, ונתן למלך לשתות. אחר כך הוא לקח ירקות, שהיה בשלבי ריקבון מתקדם, ויחד עם לחם יבש הגיש למלך ממה שהיה בביתו הדל. כשסיים האורח את הארוחה, פרס היהודי מיטת קש ותבן וסידר עבורו מקום למנוחה. כשקם בבוקר לאחר ששבו אליו כוחותיו, הודה המלך בחום למארח היהודי שלו, ויצא מחוזק אל הדרך.

זמן קצר לאחר שהצליח המלך לחזור אל הארמון שלו, הוא ביקש ממשרתיו: "הביאו אלי את אותו יהודי שהציל את חיי, מבלי לפרט מה הסיבה שבעבורה אני קורא לו". היהודי נלווה אל משרתי המלך בחרדה גדולה. "מה המלך רוצה ממני?" חשב בבעתה. כשנכנס על החדר המפואר, שאל אותו המלך עטור בגדי השרד: "אתה מזהה אותי?". היהודי הביט וענה: "מצטער אדוני המלך, לא". "תסתכל היטב" בקש המלך, והיהודי שהתבונן שוב, ענה: "צר לי מאוד, אינני מזהה". המלך הסיר את הכתר ופשט את הגלימה. "אוי!" זעק היהודי, "עכשיו אני מזהה, אתה האדם שהתארח אצלי לפני כמה ימים". "נכון מאוד" ענה המלך, "ואני לא אשכח להכיר לך טובה כל חיי על כך שהצלת אותי". המלך הורה לאנשיו להעניק ליהודי אחוזה מפוארת, ונתן לו כסף רב בכדי שהוא יוכל לחיות בעושר ובכבוד למשך כל ימי חייו.

הימים חלפו, ואחד היהודים בקהילה ניגש אל אותו היהודי שהציל את חייו של המלך, ושאל אותו: "איך נהיית כזה עשיר? זכית בלוטו? קיבלת ירושה?". "לא" ענה היהודי העשיר, "יום אחד הבאתי למלך חלב עיזים בכוס מלוכלכת, וירקות רקובים עם לחם יבש, לצד קש ותבן". נרגש מהגילוי המסעיר, אץ היהודי הצעיר לארגן כוס מזוהמת ומלוכלכת, אליה מזג חלב עיזים, וחבילה עם ירקות רקובים, לחם יבש וקש ותבן. היהודי הצעיר הגיע אל המלך, ואמר: "אדוני המלך, הבאתי לך מתנה שאתה מאוד אוהב!". המלך הביט בתדהמה על תכולת המשלוח. "אתה נורמלי? מה זה הדבר הזה? אתה מזלזל במלך?" זעם המלך, והורה למשרתיו "תכניסו את החצוף הזה מיד לכלא!".

היהודי הצעיר בקש את רחמיו של המלך, ושאל: "אני לא מבין, חבר שלי הביא לך בדיוק את אותם דברים ונתת לו עושר כזה גדול, ואותי אתה מכניס לכלא?". "זה בדיוק ההבדל" ענה המלך, "כשהחבר שלך נתן לי את המצרכים האלה, אני הייתי במצב קשה, לא ידעתי איך אני שורד וחוזר הביתה, הייתי אבוד. כשהוא הציל אותי, היה לכל הדברים האלה ערך גדול מאוד. אבל עכשיו, כשאני נמצא בארמון ויש לי את כל מה שאני צריך, המתנה הזו לא רק שאינה מכבדת אותי, היא מזלזלת בי!".

ר' חיים שאול ברוק ביאר את מוסר ההשכל מהמשל: היום אנחנו נמצאים בגלות, וגם הקדוש ברוך הוא כביכול נמצא איתנו, עם ישראל, בגלות, כפי שכתוב: 'שכינתא בגלותא'. היום, לכל מצווה, לכל מעשה טוב שאנחנו עושים, יש ערך גדול! עוד מעט תבוא הגאולה, הקדוש ברוך הוא יחזור להשכין את שכינתו באופן הכי גדול וחזק, ואז למעשים שלנו כבר לא יהיה את אותו ערך גדול, כמו שיש להם עכשיו, בזמן הגלות.

חברים יקרים, בפרשת השבוע אומר בלעם על עם ישראל: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא". רש"י מבאר במקום: עם ישראל יש להם מעלה מיוחדת - שהם 'חוטפים' מצוות. מיד כשהם קמים בבוקר, הם מנסים לראות איזו מצווה יוכלו 'לחטוף'. ומתי אנחנו חוטפים משהו? כשאנחנו מאוד רוצים אותו, כשהוא מאוד יקר ואהוב לנו. דווקא עכשיו, כשהגלות עודנה בשיאה ולכל מצווה יש ערך עצום שמאיר את העולם כולו, זה הזמן - לחטוף כמה שיותר מצוות, ולהביא בקרוב ממש את הגאולה האמיתית והשלימה.

שבת שלום,

הרב שמואל רסקין

בית חב"ד קרן אור בודפשט