השבת, בשיחה עם בנות על זוגיות במכון אלטע בצפת, הזכרתי בין השאר את החשיבות שהגבר יעזור בעבודות הבית. אחת מהבנות ממש נזעקה. ׳לעזור?! זה לא גם הבית שלו? למה זה נקרא שהוא עוזר לי, ומי קבע שאני צריכה לעשות את זה?׳. 

דיברנו באריכות על כך שלפי התורה לכל אחד מבני הזוג יש אחריות על תחומים אחרים, וחלוקת התפקידים נקבעת לפי האופי ותכונות שבהם הוא יותר טוב ומוצלח. באופן כללי, לפי התורה הגבר הוא שר החוץ - זה שאחראי על הנושאים הכלכליים, והאשה היא שרת הפנים - זאת שאחראית על חינוך הילדים וניהול הבית. 

המשמעות היא שהאחריות על כל אחד מהתחומים מוטלת על אחד מבני הזוג, ושלדעתו בתחום אחריותו יש משקל מכריע. 

אלא שמעצם ההגדרה של נישואין כשותפות מלאה בין שני בני הזוג, וודאי שכל אחד עוזר לשני בתחום האחריות שלו, והם מקבלים את החלטותיהם במשותף, אבל עדיין האחריות נשארת של אחד מבני הזוג. 

כשישנה חלוקת אחריות ברורה, וכל אחד מקבל את האחריות על התחום שבו הוא יותר מוצלח, נפתרים המון קונפליקטים ובעיות בין בני הזוג.