ילד חמוד מספר: ערב אחד אמא שלי הגיעה הביתה לאחר יום עבודה ארוך ומתיש. היא נכנסה הישר אל המטבח והכינה לי ולאבא ארוחת ערב. חתכה סלט ירקות, טיגנה חביתה ועשתה טוסט. אבל היא כנראה לא שמה לב, והטוסט נשרף. היא הגישה לנו את האוכל לשולחן, ומאוד סקרן אותי לראות מה תהיה התגובה של אבא שלי כשהוא יאכל את הטוסט השרוף.

אבא אכל את הטוסט, חייך, והתעניין בי, כיצד עבר עלי היום בבית הספר. רק אז אמא שמה לב שהטוסט נשרף, ומיד התנצלה: "אוי, לא נעים, אני כל כך מצטערת". היא לא הספיקה לסיים את המשפט ואבא אמר: "אשתי היקרה, אני אוהב טוסט שרוף, ותודה רבה לך מכל הלב על הארוחה המפנקת".

בלילה, לפני שהלכתי לישון, אבא אמר איתי "שמע ישראל", ואז נתן לי נשיקת לילה טוב. לפני שפנה לצאת מהחדר, שאלתי: "אבא, אתה באמת אוהב טוסט שרוף?". אבא חיבק אותי ואמר: "בן אהוב שלי, אני לא אוהב טוסט שרוף. אבל ראיתי עד כמה אמא התאמצה להכין לנו ארוחת ערב מפנקת, אחרי יום עבודה כל כך מתיש וארוך, והעדפתי להגיד לה שאני אוהב טוסט שרוף. אף אחד לא יפגע אם הוא יאכל טוסט שרוף, לעומת זאת, מילים לא מתאימות יכולות להכאיב מאוד למשך זמן רב".

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על מצוות הביכורים. מצווה אותנו התורה בציווי מיוחד: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך" – עלינו לשמוח בדברים הטובים שיש לנו בחיים, ולראות את הטוב בזולת. לא תמיד אנחנו מסתכלים על מישהו בעין טובה, ונוטים לפרש את ההתנהגות שלו בצורה לא לגמרי טובה. ברגעים כאלו, אנחנו צריכים לעשות מאמץ לראות את הטוב שיש בעולם סביבנו, כפי שאומר משפט מפורסם: אין בן אדם שהוא טוב בהכל, אבל יש בן אדם שרואה את הטוב בהכל.

אנחנו נמצאים ביום מיוחד - ח"י אלול, יום ההולדת של שני המאורות הגדולים - מייסד החסידות הכללית רבי ישראל ה"בעל שם טוב", ומייסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן מליאדי, שנתנו לנו דרך מאוד מיוחדת בעבודת ה'. לכבוד מאורי עולם אלו, בואו נקבל על עצמנו החלטה טובה, לעבוד את ה' בשמחה ולראות תמיד את הטוב בעולם ובאנשים סביבנו. זו משימה לא קלה, אבל אם בפרוס השנה החדשה שבפתח נעשה מאמצים מיוחדים, בוודאי ישלם לנו הקדוש ברוך הוא במידה כנגד מידה, ויתן לנו שנה מבורכת בכל המצטרך, בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.