תחילת המשניות מתחיל עם מ פתוחה רומזת על התורה סיום המשניות מסתיים עם ם סתומה שרומז על נסתר דתורה, זה בא ללמד אותנו שמתחילים עם נגלה של תורה אבל צריך מיד לשלב את זה עם פנימיות התורה והסיום המשניות מסתיים עם "השם עוז לעמו יתן השם יברך את עמו בשלום", עוז זה תורה ועושים שלום.

המשנה הראשונה מתחילה "מאימתי קורין את שמע בערבין" או "אימתי"? ומה ההבדל ביניהם?

ההבדל ביניהם הוא האם החיוב על קריאת שמע הוא בכל רגע (ואם לא קראתי ברגע הזה אז אני יכול ברגע הבא) או שבזמן מסוים אני יכול לקרוא קריאת שמע פעם אחת.

יוצא מזה שאם תכננתי לקרוא ברגע האחרון של זמן קריאת שמע ולא קראתי בגלל אונס אז אני פטור אבל אם אני מחוייב בכל רגע אז לא בטוח שאני פטור, ובעומק יותר אם אני יכול לבחור באיזה נקודת זמן לקרוא קריאת שמע ובגלל אונס לא קראתי, אז אנוס רחמנא פטריה, כלומר מי שאנוס, התורה פוטרת אותו.

או שאם אדם היה אנוס ולא קרא קריאת שמע עד חצות (שזה לכתחילה) אז ודאי שיקרא רגע שאחרי, כי הוא מחוייב בכל רגע ורגע לפי דעה אחת.

מסופר שם בגמרא מדובר שמותר לקרוא קריאת שמע עד חצות, אנחנו לומדים מרבן שמעון בן גמליאל שאפשר לקרוא עד עלות השחר. בניו של רבן שמעון בן גמליאל היו בבית המשתה והגיעו לבית לאחר חצות ועדיין לא קראו קריאת שמע אז הוא אמר להם לקרוא קריאת שמע ובוודאי שבניו של רבן גמליאל התחילו את הסעודה לפני התחלת זמן של קריאת שמע.

ערבית רומז לנו על זמן הגלות, שאז יש חושך, רבן שמעון בן גמליאל היה נשיא הדור והוא רצה לפעול שכשקוראים קריאת שמע בערבית אז מגיע עלות השחר שזהו זמן הגאולה.