פעולתו של יהודי כשהוא קורא קריאת שמע בערבין זה לעשות שלום בין הגוף לנפש כשיש חושך בחוץ חושך בביתו עד שהוא לא יכול להבחין בין צבעים- אז דורשים ממנו לקרוא קריאת שמע. זאת בזמן שהוא לא יכול לחכות לבוקר ולצעוק "שמע ישראל".

ודווקא כששורר החושך הוא צועק "שמע ישראל הוי'ה אלוקינו הוי'ה אחד", שמוסבר בספר מצוות קטן שהמילה "אחד"- מורכבת מ-ח' (8 בגימטריה) שזה 7 רקיעים וארץ, ד' (4 בגימטריה) שזה 4 רוחות העולם והעבודה של היהודי הוא לקשר את הכל עם א', אלופו של עולם וע"י זה יבוא אור בכל העולם, ולא רק בנפשו או בחלקו בעולם.

וכשרשום "מאימתי קורין את שמע בערבין – משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן"- תרומתן של הכהנים זה לא קורבנות התרומה שהם מקריבים בבית המקדש כי זה רק ביום, אלא מדובר על הנכסים הפרטיים בבעלות הכהנים, כלומר זה בא ללמד אותנו שאנחנו מוכנים לצעוק "שמע ישראל" לא רק כשאנחנו נמצאים בתפילה, בלימוד תורה או במצב של קדושה אלא גם כשאנחנו מתעסקים באכילה ובעניינים הגשמיים שמוכרח שהגוף יהיה בריא ושלם לעבודת השם.

והזמן לזה הוא – "משעת צאת הכוכבים": מבואר בחסידות בנוגע לסוכה שהכוכבים שצריכים להיראות מתוכה נמצאים ברקיע השמיני, כלומר למעלה מ7 רקיעים, ואלו אינם 7 הרקיעים שמופיעים במסכת חגיגה (וילון רקיע וכו' רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין), אלא מדובר ברקיע השני ששמו רקיע והוא מתחלק ל7 חלקים, שבו גם נמצאים השמש והלבנה שיש בהן שינוי (גם אם לא נראה השינוי בשמש) והכוכבים המדוברים הם למעלה משבעת הרקיעים. כלומר זה שהכהנים אוכלים בתרומה משעת צאת הכוכבים בא ללמד אותנו שאם רוצים לצאת ממצב של טומאה לטהרה, צריך את הכוחות ממקום עליון יותר (ולא בכח עצמו), מהרקיע השמיני, ואפילו רק אם זה נקודה בעלמא (כמו הכוכבים המדוברים בצאתם), וכך ההארה הזו מגיעה לעולם הזה אז הכהנים יכולים לאכול בטהרה את תרומתם, וכאשר מחברים את זה לקריאת שמע אז עושים שלום בעולמות, שלום בין הבורא לנברא ואז נמשכת ברכתו של הקב"ה בעולם. 

והענין הזה הוא התחלת כל המסכתות: דבר ראשון, המסכת הראשונה בש"ס מתחילה "מאימתי קורין את שמע", "מאימתי" מלשון אימה- "ראשית חכמה יראת הוי'". לאחר מכן כל המסכת הראשונה בש"ס, מסכת ברכות, שהענין של הברכה זה מלשון "להבריך", להוריד את הקב"ה לעולם למעליותא, שהעולם ירגיש את הקב"ה וממשיכים בכל הש"ס עם ענין ההלכות, שעל ידם נעשה "הליכות עולם לו", כמו שהתפרש לעיל לגבי "אגב אורחי'" ונוסף על כך יש את ההנהגה של החסידות, שזה לפנים משורת ע"י הברכות שאז נמשכת גם ברכתו של הקב"ה לפנים משורת הדין

והסדר בזה שמתחילים להביא את ברכתו של הקב"ה "בערבין"- בגלות וממשיכים מיד ל"קורין שמע של שחרית".

והלימוד שלנו הוא שמתחילים את ההודאה בדעת עליון, ואז לאחר שמבינים ומשיגים מגיעים לשלב נעלה יותר, וכך עוד עילוי אחר עילוי כנאמר בסוף המסכת הזו: "תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון", ומגיעים לסיום הש"ס: "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום" כפי שמפרשים שהמשיח יפתח ב"שלום".