ענין השלום בין הנפש האלוקית לגוף ולנפש הבהמית זה "כלי שמחזיק ברכה לישראל", וזה נפעל על ידי עבודת התפילה.

עיקר התפילה היא בקשת צרכיו של האדם ע"י 12 ברכות אמצעיות: רופא חולים, מברך השנים וכו', ובהקדמה לזה הוא ענין הקריאת שמע, לאהוב את הקב"ה "בכלל לבבך", כלומר בשני יצריך, "בכל נפשך ובכל מאדך".

כאשר יהודי מקיים את "מאימתי קורין את שמע בערבין", כלומר בחושך הגלות בעולם והגוף הוא ממליך את הקב"ה למעלה, למטה ובארבעת הכיוונים הוא מקיים שלום בין פמליא של מעלה לפמליא של מטה ובכל העולם וזהו "הכלי שמחזיק ברכה לישראל", ובתפילת שמונה עשרה הוא ממשיך לא רק את הברכות, אלא רצון חדש שלא נקבע בראש השנה ויום הכיפורים, אלא נעלה מזה בחיים, בריאות, ילדים ועשירות.