פרשת בהעלותך לאור החסידות
"בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (במדבר ח', ב') —
כך נפתחת הפרשה, בציווי להדליק את נרות המנורה באופן של "העלאה" – לא רק להצית את הלהבה, אלא לוודא שהיא תעלה מעצמה.
✨ נר ה' נשמת אדם – חובת ההארה
בחסידות חב"ד מוסבר ש"נר ה' נשמת אדם" (משלי כ', כ"ז) — הנשמה שבאדם היא נר, והדלקת המנורה משקפת את שליחותו של כל יהודי: להדליק את נשמתו ונשמת זולתו עד שתבער מאליה.
הדלקה זו אינה מוגבלת לזמנים רגועים בלבד. להפך – דווקא בזמנים של חוסר יציבות, מתיחות ביטחונית, חוסר אחדות לאומית או בלבול אידאולוגי – תפקיד הנר חזק ונצרך יותר.
🌍 יוני 2025 – אתגרי רוח וחומר בארץ הקודש
בימים אלו, מדינת ישראל מתמודדת עם אתגרים רוחניים וביטחוניים:
- פיצול פנימי: שיח חברתי מתוח בין חלקי העם, קיטוב אידיאולוגי.
- איומים חיצוניים: מתיחות מול רצועת עזה, משטים ופעולות פרובוקטיביות מבחוץ.
- מבוכה ערכית: עמידה מול לחצים בינלאומיים, בלבול בין חמלה לרפיון, בין צדק לחולשה.
במצב זה, יהודי שואל את עצמו: מה תפקידי?
🔥 הוראה מחסידות חב״ד: לא להיבהל מהחושך – אלא להגביר אור
הרבי מליובאוויטש מדגיש פעמים רבות:
"מעט אור דוחה הרבה מן החושך" – אך לא רק אור רגיל, אלא אור שמגיע מתוך שליחות, עקשנות ואמונה.
הנר שמדליק אהרן – הוא דימוי לנשמה שמתחזקת גם כשהכול סביבה חשוך ומעורפל.
חסידות חב״ד מלמדת שלא מספיק להדליק את האור "בשבילך", אלא:
- להדליק נר בבית אחר – לקרב יהודי נוסף.
- להעלות נר של אמונה בתוך בלבול חברתי.
- להאיר אור יהודי במוסדות הציבור, בצבא, בתקשורת, בשיח.
🕊️ מול הספינות והמתיחות: תפקיד של "מנורת הזהב"
כאשר "משט" מגיע לעזה ומערער את היציבות, עלול להיראות כאילו האור נדחק לפינה. אך התשובה היהודית-חב"דית היא: דווקא כעת נדרשת עמידה איתנה – של אור.
- לא תוקפנות, אך גם לא חולשה.
- לא כניעה לאיומים, אך גם לא זלזול בחיי אדם.
- לא עימותים פנימיים, אלא אחדות המבוססת על זהות יהודית עמוקה.
💡 שליחותו של כל יהודי ביוני 2025
המסר מפרשת בהעלותך ברור ואקטואלי:
- החושך אינו סימן לעצור – אלא אות להדליק אור חזק יותר.
- האור הפנימי שלך – יאיר גם אחרים.
- שליחות יהודית כיום – אינה מותרות, אלא חמצן רוחני.
סיום מעורר
בפרשתנו נאמר: "כן עשה אהרן".
רש"י מציין: "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה" – גם כשעבודתו הפכה לשגרתית, לא שינה מהכוונה והמסירות שבה.
כך גם אנו – בתקופה של שגרה מתוחה, של איום שגרתי – נדרשים להמשיך להעלות אור, בלי לשנות מהשליחות שלנו.
