"כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלוקיך בידך" (דברים כ"א, י)

בפרשת תצא נפתחת התורה בציווי על היציאה למלחמה. בחסידות מוסבר שאין זה רק על מלחמה גשמית, אלא רמז ל"מלחמת היצר", העבודה הפנימית של כל יהודי.

המלחמה האמיתית – פנימית

כשהתורה אומרת "כי תצא למלחמה", זה מורה שהאדם צריך "לצאת" מגבולות עצמו – מההרגלים, התאוות, ומהמחשבות המגבילות אותו – ולצאת למלחמת היצר. זוהי המלחמה היומיומית של כל יהודי: לא להיגרר אחר הטבע, אלא לכבוש את היצרים ולהכניסם תחת שלטון הקדושה.

הבטחת הניצחון

הפסוק מבטיח: "ונתנו ה' אלוקיך בידך". כלומר, המלחמה אמנם דורשת יגיעה מצד האדם – אבל הניצחון בא מהקב"ה. כאשר יהודי ניגש בעקשנות ובמסירות נפש לקיים את רצון ה', הוא מקבל סיוע אלוקי מיוחד שמבטיח את הצלחתו.

עבודה בשני רבדים

בחסידות מבואר שיש שתי מדרגות במלחמה:

1. המלחמה עם היצר הגלוי – תאוות חומריות ומידות שליליות שמושכות את האדם.

2. המלחמה עם "הקליפה הדקה" – מחשבות זרות, גאווה דקה, חוסר התבטלות, שהם דברים עדינים יותר.

גם אחרי שאדם כבר מנצח במלחמה הגלויה, נשארת עבודה פנימית ועדינה יותר, והיא חלק ממהותו של חודש אלול – חשבון הנפש וזיכוך פנימי.

לקח לחיים

המסר מפרשת תצא הוא: כל יהודי נמצא במלחמה, אבל אין לו לפחד. כשמתחילים את המאבק מתוך החלטיות ו"יציאה" מהנוחות האישית – מובטח לו שהקב"ה ייתן את הכוחות לנצח. לכן עלינו בכל יום "לצאת" מחדש, להיאבק במידות הרעות, ולגלות יותר ויותר את האור האלוקי שבנפשנו.