פרשת נִצָּבִים נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה. התורה פותחת:

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם".

חז״ל מסבירים ש״היום״ רומז ליום הדין – ראש השנה. בני ישראל ניצבים יחד לפני הקב״ה, ודווקא כולם יחד: מראשי שבטיכם ועד חוטב עציך ושואב מימיך.

הדגשת ה״כולכם״ מלמדת שבשעה של דין והכרעה, הכוח של ישראל הוא באחדות, כאשר כל אחד ואחת הם חלק מהכלל, והגדול ביותר והפשוט ביותר עומדים זה בצד זה לפני ה׳.

---

ניצבים – עמידה יציבה

המילה נִצָּבִים איננה רק "עומדים", אלא עמידה חזקה, יציבה, בלתי מתמוטטת. בחסידות מוסבר שזה הכוח הפנימי של נשמת ישראל: גם אם במשך השנה היו ירידות ונפילות, כשמגיע ראש השנה – מתגלה העצם של הנשמה, שהיא "ניצבת" בקשר נצחי עם ה׳ ואינה נשברת לעולם.

לכן, אף על פי שיום הדין מעורר יראה ופחד, יהודי יכול לעמוד בו מתוך ביטחון ושמחה – כי הוא קשור בעצם עם הקב״ה, והקשר הזה בלתי ניתן לניתוק.

---

החיבור הפנימי – למעלה מהדרגות

הפסוקים מונים עשר דרגות שונות בעם ישראל – מראשיכם עד חוטב עציך. לפי חסידות חב״ד, זה רומז לעשר ספירות, ולכך שכל נשמה יש לה שורש בדרגה אחרת. ובכל זאת, כולן עומדות יחד, כי בעצם הפנימי אין הבדל.

במילים אחרות: מה שמאחד אותנו לפני ראש השנה זה לא הדרגה החיצונית, אלא עצם הנשמה, שהיא חלק אלוקה ממעל ממש.

---

הוראה מעשית

לקראת ראש השנה, עלינו להתחזק בשלושה עניינים:

1. אחדות – לראות את החיבור עם כל יהודי, גם מי שנראה "שואב מימיך".

2. ביטחון ושמחה – לדעת שגם כשיש דין, הקב״ה הוא אבינו הרחמן, והשופט הוא אוהב אותנו.

3. גילוי העצם – לתת מקום לנשמה הפנימית שלנו, שהיא תמיד יציבה וניצבת, ולעבוד את ה׳ מתוך התקשרות עצמית ולא רק חיצונית.

---

הרבי מליובאוויטש מדגיש שבשבת פרשת נִצָּבִים מתכוננים לכתיבה וחתימה טובה על ידי שמחה באחדות, ובזה ממתיקים את כל הדינים.