ראש השנה הוא יום הדין לכל העולם כולו, אבל כפי שמבואר בתורת חסידות חב״ד – הוא לא רק יום של פחד ויראה, אלא בעיקר יום של חידוש הקשר הפנימי והעמוק ביותר בין עם ישראל והקב"ה.

---

מלכויות – קבלת עול באהבה

חז"ל אמרו שבראש השנה מצווים אנו "תמליכוני עליכם". לא די בכך שהקב"ה מלך מצד עצמו, אלא עם ישראל הם אלו שממליכים אותו בפועל על ידי התקיעות והשופרות, התפילות והקבלות הטובות. לפי החסידות, אין הכוונה רק לקבלת עול מתוך הכנעה קרה, אלא קבלת עול מתוך שמחה, מתוך אהבה. ראש השנה הוא הזמן שבו הנשמה מתעוררת לגלות את הנקודה הפנימית ביותר – הרצון להיות דבוקה בה׳.

---

שופר – קול פשוט, קשר עצמי

השופר מבטא את עצם הנשמה. הוא קול פשוט, חסר מילים, ודווקא בפשטות זו מתגלה ההתקשרות של היהודי עם בוראו. בחסידות מודגש שהשופר מעורר את ה"רצון העליון" של הקב״ה להמשיך להיות מלך על העולם, ובכך מתחדש החיות האלוקית בכל העולמות. לכן התקיעה בשופר היא לא רק מצווה טכנית, אלא פעולה קוסמית שמחיה את כל הבריאה מחדש לשנה הבאה.

---

שמחה וביטחון בראש השנה

בדרך כלל, ביום הדין טבעי לאדם לחוש יראה גדולה. אבל החסידות מלמדת, שכאשר השופט הוא אבא – יש מקום גם ליראה וגם לשמחה. מצד אחד, עומדים בחרדה כי מדובר ביום הדין. מצד שני, יודעים ש"אבינו מלכנו" אוהב אותנו, ולכן נכנסים לראש השנה מתוך בטחון מלא שהקב״ה יכתוב ויחתום אותנו לחיים טובים ומתוקים. זו השמחה המיוחדת של ראש השנה: יראה המתמזגת עם ביטחון ושמחה.

---

הכנה לשנה החדשה

ההחלטות שאדם מקבל בראש השנה אינן רק קבלות טכניות, אלא הן ביטוי ליצירת "רצון חדש" בנפש – רצון להתקרב יותר, ללמוד יותר, להשפיע טוב יותר. כשם שהקב"ה מחדש את הרצון להחיות את העולם, כך גם כל יהודי מחדש את רצונו הפנימי בעבודת ה׳.

---

סיכום

ראש השנה תשפ"ו לפי חסידות חב״ד הוא הזדמנות לחיות את היום לא רק כזמן של דין, אלא כיום של חידוש הקשר העצמי עם הקב״ה. ממליכים את הקב״ה בשמחה, תוקעים בשופר שמבטא את עומק הנשמה, ומתוך יראה יחד עם ביטחון – נכנסים לשנה החדשה עם החלטות טובות, בשמחה פנימית ובאמונה שהשנה תהיה שנה טובה ומתוקה.