התנועה הרוחנית של כל יהודי - פרשת וילך
בפרשת וילך נאמר: "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים ל"א, א').
חז"ל שואלים: לאן הלך משה? הרי כל עם ישראל היה סביבו. מפרשי החסידות מבארים שה"וילך" איננו רק תיאור של מקום פיזי, אלא תנועה רוחנית – משה רבנו "הלך" ונתקרב אל כל יהודי ויהודי באופן אישי, להחדיר בו כוח ותעצומות נפש לקראת הכניסה לארץ.
החידוש של חסידות חב״ד
הרבי מליובאוויטש מבאר שה"וילך" הוא תנועה נצחית בכל דור. בכל ערב ראש השנה (שהרי פרשת וילך תמיד נקראת בסמוך לראש השנה או שבין ראש השנה ליום הכיפורים), ניתנת לכל יהודי היכולת ל"וילך" – ללכת קדימה, לעלות מדרגה, להתקרב לקב"ה ביתר שאת.
ההליכה היא ביטוי לעבודה פנימית: גם אם אני נמצא בדרגה מסוימת בעבודת ה', אל לי להסתפק בכך. עלי ללכת, לנוע קדימה, להתקדם תמיד.
מסר לימינו
בימים אלו, כאשר אנו עומדים בפתחה של שנה חדשה – התפקיד שלנו הוא לא להישאר באותה מדרגה רוחנית של השנה שעברה. עלינו לצעוד קדימה – בלימוד התורה, בקיום המצוות, בהפצת האור לסובבים אותנו, ובחיזוק ההתקשרות הפנימית לרבי ולדרכו.
ה"וילך" של משה ממשיך לפעול בנו: בכל יהודי טמון כוח מיוחד להמשיך ללכת, גם אם ישנם קשיים, ולהתחזק באמונה ובביטחון לקראת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
