בחג הסוכות תשפ"ו, כאשר עם ישראל כולו יושב בצילא דמהימנותא – בצל האמונה, האחדות וההגנה האלוקית – באה בשורה גדולה לעולם: נחתמה העסקה לשחרור כל החטופים. בשורה זו, שהגיעה דווקא בחג הסוכות, איננה מקרה – אלא רמז ברור מלמעלה שזוהי שעת רצון של גאולה, אור חדש שמתחיל להאיר בעולם.

הסוכה, מסבירה חסידות חב״ד, היא ביטוי לאור מקיף עליון – אור אלוקי שאיננו נמדד לפי מעשי האדם אלא חובק את כולנו בשווה. אור זה מסמל אהבה אלוקית שאיננה תלויה בדבר, אהבה שמקיפה את כל ישראל, גם את אלו שנפלו בשבי או התרחקו בגשמיות או ברוחניות. כשם שהסוכה מקיפה כל יהודי באהבה, כך באורח פלא גם המציאות הפוליטית והאנושית מתכופפת לרצון העליון – להביא חירות, חיים ושלום.

חתימת העסקה דווקא בחג הסוכות מגלה שהקב״ה אומר לנו:

״ראו – אני כבר מתחיל לגלות את הגאולה בעולמכם.״

גאולת השבויים היא אות מהגאולה הכללית, כמאמר הרבי מלובביץ׳ ש״כל גאולה פרטית היא הכנה לגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו״.

ולכן, בשעה זו – בשעת שמחה, תקווה והתרגשות – נדרש מאיתנו לחזק את הציפייה הפעילה לגאולה: להרבות באהבת ישראל, בלימוד התורה של משיח – פנימיות התורה, ולהוסיף בשמחה של מצווה.

כשאנו שמחים בשמחת הסוכה, שמחה שאין בה גבול, אנו מושכים על עצמנו את אותו אור מקיף של גאולה שלמה, עד שיתקיים בנו הפסוק:

“ופרוס עלינו סוכת שלומך” – סוכת שלום עולמית, שאין בה עוד שבי, כאב או מלחמה.

בימים קדושים אלו אנו זוכים לראות בעינינו את תחילת קיום ההבטחה:

“פְּדוּיֵי ה’ יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה” –

והציפייה כעת היא לגאולה השלמה, תיכף ומיד ממש, בגילוי פני משיח צדקנו.