🕯 דבר תורה לפרשת בראשית תשפ"ו

"איך שאדם מעמיד את עצמו בשבת בראשית – כך הולכת כל השנה"

בפרשת בראשית אנחנו פותחים את התורה מחדש, אך לא רק כסיפור היסטורי של בריאת העולם — אלא כהזמנה אישית להתחלה חדשה.

כפי שמבואר בחסידות חב״ד, כל עניין בתורה הוא נצחי ונוגע לאדם בכל זמן ומקום. כאשר התורה אומרת "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", היא מלמדת שכל אדם נדרש לברוא את עולמו הפרטי מחדש — להעמיד את השמים (העניינים הרוחניים) ואת הארץ (העניינים הגשמיים) בסדר הנכון, שהשמים ישפיעו על הארץ, והרוחניות תנהיג את הגשמיות.

יש פתגם חסידי: "איך שאדם מעמיד את עצמו בשבת בראשית – כך הולכת כל השנה כולה."

בפנימיות הדברים, שבת בראשית היא הזמן שבו האדם קובע את "הקו" של כל השנה – את הגישה הפנימית, את סדר העדיפויות ואת הכיוון הרוחני שלו.

אם בשבת זו הוא מתמלא בשמחה, בהתבוננות, בהחלטות טובות ובתחושת חיבור לקדוש ברוך הוא – זה מאיר על כל השנה כולה באור של התחלה חדשה וקדושה מתמשכת.

בחסידות מוסבר שבראשית רומז על "בשביל ישראל שנקראו ראשית", כלומר כל הבריאה כולה נבראה בשביל עבודת האדם – ובפרט בשביל היהודי שמגלה את האור האלוקי בעולם.

כשיהודי מחליט בשבת בראשית להתחיל את השנה מתוך חיות, התלהבות ולימוד פנימי – הוא ממשיך אור חדש בכל העולמות, עד שכל ימות השנה נמשכים מההחלטה הזו.

לכן הרבי מלובביץ׳ היה מדגיש בכל שנה ששבת בראשית היא הזמן להתעורר לעבודת ה' מתוך שמחה, התחדשות והתלהבות, ולקבל החלטות טובות קטנות אך יציבות – בלימוד תורה, בתפילה, בגמילות חסדים ובאהבת ישראל.

כך כל השנה תהיה מלאה באור, ברכה ויציבות רוחנית.

---

💡 מסר לחיים:

כמו שבתחילת הבריאה נאמר "ויהי אור", כך גם בשבת בראשית – אם נחליט להיות מקור אור, נביא אור לכל השנה כולה.

האופן שבו אנחנו קמים, מתפללים, חושבים ופועלים בשבת הזו — הוא היסוד שעליו תיבנה כל השנה.