כוחו של שם יהודי – סיפור של מסירות נפש בניו יורק
סיפור מאת הרב שניאור אשכנזי:
בלב ניו יורק הסואנת, היה צעיר בשם אברהם אליעזר גולדמן. בכל בוקר היה הולך בין הסוחרים, מחייך, מניח תפילין ליהודים שפגש, ומפיץ אור של אמונה פשוטה וחמה. הוא לא היה רב או מנהיג, רק בחור צעיר עם לב ענק והבנה עמוקה במשמעות של חיבור למסורת.
באחד הימים פגש יהודי בשם יוסף שטרן. שטרן, סוחר ותיק, סיפר בהתרגשות שנולדה לו בת. גולדמן בירך אותו בשמחה, וכמעט מיד שאל בעדינות:
"איזה שם תתן לה?"
שטרן משך בכתפיו. "עוד לא החלטנו. אולי שם מודרני, משהו מקובל היום…"
עיניו של גולדמן נצנצו. הוא דיבר באהבה על כוחו של שם יהודי, על שורשים, על הקשר למורשת, על איך שהשם הוא לא רק תווית — אלא דרך. זהות. נשמה. משהו שילדה נושאת איתה כל חייה, כתזכורת מאין באה ולאן היא שייכת.
למרות שהיה צעיר, דבריו היו מלאים חכמה. שטרן הקשיב, והנהן לאט, אולי מבין לראשונה את המשמעות העמוקה שמאחורי בחירת שם.
---
ימים עברו, ושיחתם נחרטה בלבו של שטרן. הוא עצמו הגיע ממשפחה שהתרחקה מהמסורת. ילדיו כמעט שלא הכירו את העולם שממנו באו אבותיהם. אך אותה שיחה לא נתנה לו מנוח. אברהם גולדמן — עם כל הפשטות והתמימות — נגע בנקודה עמוקה.
ואז אירע הבלתי-נתפס. כשגולדמן מדבר בטלפון עם יוסף שטרן ומסביר לו שאותו היום, יום שני הוא יום קריאת התורה והוא מבקש ממנו לקרוא שם לבתו בבית הכנסת, נרצח גולדמן בידי אנטישמים. העיר רעדה, והקהילה התקבצה בדמעות. שטרן עמד שם, לוחש לעצמו את המילים האחרונות ששמע ממנו, את הדאגה הכנה לילדה שעדיין לא הכיר. באותו רגע הבין: לא ייתן שהמסורת שלו תיעלם.
ביום שבו נתן שם לבתו, קרא לה פש, על שם סבתו. שם עתיק, עמוק, מלא זיכרון וחיים. כאילו בידו הקטנה של התינוקת החזיק בחזרה אל הדורות שמעליה.
---
חלפו שנים. פש גדלה במשפחה שעוד החזיקה בשתי קצוות — שילוב של מודרניות וניסיון להיאחז בשורשים. אבל השם שלה בער. הוא היה כמו קול קטן מבפנים, שקרא לה לחזור הביתה.
ולא רק היא — גם אחותה, שגדלה לתוך עולם מתבולל ורחוק. דווקא היא מצאה את עצמה נמשכת למסורת, אל האמונה, אל עם ישראל. היא עלתה לארץ ישראל, בנתה בית של תורה ומצוות, והמשיכה את השושלת היהודית בגאווה ובהוד.
---
יש שמות שהם סיפור. יש שמות שהם תפילה. ויש שמות שהם גשר — בין עבר שנראה רחוק לבין עתיד שמחפש אמת.
שם עברי יכול להיות כמו ניצוץ קטן — אבל ניצוץ שמביא אש של חיים, זהות וגורל. כמו אצל משפחת שטרן: רגע, מילה, בחירה אחת — ושושלת שלמה מצאה את דרכה חזרה.
