פרשת מקץ נפתחת במילים ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם, רגע שנראה לכאורה טבעי ורגיל, אך בחסידות מוסבר שדווקא כאן מתחיל המפנה הגדול. יוסף נמצא עדיין בבית האסורים, לאחר שנים של סבל, העלם והסתר. ודווקא מהמקום הנמוך ביותר – מתחילה העלייה הגדולה ביותר.

בחסידות חב״ד מבואר שעניין הגלות אינו רק עונש או הסתר, אלא הכנה לגילוי אור נעלה יותר. הירידה של יוסף למצרים, בית הכלא, והשכחה על ידי שר המשקים – כל אלו אינם עיכובים אלא חלק מתהליך מדויק של השגחה פרטית, המוביל לגילוי יוסף כמשנה למלך.

יוסף הצדיק מייצג את מידת היסוד – החיבור. גם בתוך הגלות, גם בתוך הטומאה של מצרים, הוא נשאר מחובר לקדושה, לא מתייאש ולא נשבר. לכן דווקא הוא מסוגל להוריד שפע אלוקי לתוך מצרים עצמה, עד כדי כך שפרעה אומר עליו כי רוח אלוקים בו.

החלומות של פרעה מסמלים את בלבול העולם – שפע וחוסר, שבע ורעב, עליות וירידות. יוסף מלמד שהפתרון אינו לברוח מהעולם, אלא להכין כלים בזמן השפע כדי שגם בזמן הירידה יהיה גילוי אלוקות. זהו יסוד בעבודת השם על פי חסידות חב״ד – להפוך את החול לכלי לקדושה.

תשפ"ו היא שנה שבה רבים חווים אי ודאות, בלבול ואתגרים, אך פרשת מקץ מזכירה לנו שהמקץ – הקץ – כבר כאן. ברגע שהאדם נשאר נאמן לאמת הפנימית שלו, גם אם אינו רואה תוצאות מיידיות, הקדוש ברוך הוא פותח לו שערים ממקומות בלתי צפויים.

יוסף יוצא מן הבור אל המלכות ברגע אחד. כך גם בגאולה הכללית – המעבר מהחושך לאור יכול להיות מיידי, כאשר העולם נעשה כלי לאלוקות. זו ההכנה לגאולה האמיתית והשלמה, שבה יתגלה כיצד כל הירידות לא היו אלא לצורך עלייה גדולה יותר.

יהי רצון שנזכה ללמוד מיוסף הצדיק אמונה, סבלנות וחיבור פנימי, ונראה בעינינו כיצד גם הגלות עצמה הופכת לאור, עד לגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו.