מבט גאולתי עם החזרת רן גואילי לארץ - פרשת בשלח
פרשת בשלח מלמדת שגאולה אינה תמיד רגע אחד של שירה והתפעלות,
אלא לעיתים תהליך עמוק שבו האור פועל גם כשעדיין יש צער בעולם.
השבת גופתו של רן גואילי, החטוף האחרון של ישראל בעזה, היא רגע כזה:
לא גאולה שלמה כפי שהלב מייחל,
אבל שלב של תיקון, של כבוד, ושל אמת יהודית עמוקה.
אין יהודי שנשאר מאחור
אחד היסודות הגדולים בגאולה הוא הפסוק: “וְהוֹצֵאתִי… וְהִצַּלְתִּי… וְגָאַלְתִּי”
הגאולה היא הוצאה – גם מן החושך, גם מן השבי, וגם מן הזרות.
העובדה שעם ישראל לא מוותר על אף יהודי,
גם לא במצבים הקשים ביותר,
היא עצמה גילוי של ניצוץ גאולתי חזק.
זהו עם שחי בתודעה שכולנו שייכים – לנצח.
הגוף חוזר – הנשמה תמיד חופשית
בחסידות חב״ד מודגש שהנשמה של יהודי אינה יכולה להיות בשבי.
גם כאשר הגוף רחוק – הנשמה מחוברת תמיד למקורה.
השבת הגוף לקבורה יהודית היא:
חיבור מחודש של הגוף לקדושה
החזרת הסדר האלוקי למקומו
ניצחון של החיים הערכיים על תרבות המוות
זהו תיקון שקט – אך עמוק מאוד.
“אָשִׁירָה” – לשון עתיד
שירת הים נפתחת במילה “אָשִׁירָה” – שירה שעדיין לא הושלמה.
חז"ל וחסידות מסבירים: זו רמז לשירה העתידית,
השירה של הגאולה השלמה.
כל שלב שבו עם ישראל בוחר באור, בכבוד האדם, ובאחריות הדדית –
הוא תו נוסף באותה שירה עתידית.
גם רגעים כואבים נכנסים לתוך המהלך הגדול של תיקון העולם.
מבט של תקווה
המסר הגאולתי מפרשת בשלח הוא: גם כשלא רואים ניסים גלויים –
הקב"ה ממשיך להוביל את ההיסטוריה קדימה.
ההשבה, ההתאחדות, הכבוד, והאחדות סביב ערכים יהודיים –
כל אלה הם סימנים לכך שהעולם מתקדם,
לאחור לא חוזרים.
חיזוק לדור שלנו
התגובה החסידית אינה ייאוש – אלא חיזוק:
להוסיף אור
להרבות באחדות
להאמין שהטוב חזק מהחושך
וכפי שמלמדת פרשת בשלח:
גם ההליכה במדבר היא חלק מהדרך לגאולה.
