המשכן כמשל לחיים - דבר תורה לפרשת תרומה
פרשת תרומה פותחת בציווי מיוחד:
“וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה” – לא נאמר ויתנו, אלא ויקחו.
לכאורה פלא: אדם שנותן – נותן, לא לוקח. אך כאן מגלה לנו התורה יסוד עמוק בעבודת ה’.
חז"ל וחסידות מסבירים, שכאשר יהודי נותן לקב"ה – הוא בעצם לוקח את הקב"ה אליו. התרומה איננה הפסד, אלא חיבור. האדם נותן מחומריות העולם, ובכך מגלה שבתוך החומר עצמו שורה אלוקות.
וזוהי כל מטרת המשכן:
“וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ – וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם”
לא נאמר בתוכו אלא בתוכם – בתוך כל יהודי ויהודי.
משכן – לא בניין, אלא תודעה
על-פי חסידות חב"ד, המשכן איננו רק מקום פיזי, אלא דגם לחיים.
כל פרט במשכן – הארון, המנורה, השולחן – מייצג רובד פנימי בנפש האדם:
הארון – התורה והשכל האלוקי
המנורה – הארת הנשמה והרגש
השולחן – ענייני הפרנסה והגשמיות
המסר: אין תחום בחיים שנשאר “חול”. הכל יכול וצריך להיות משכן לה’.
תרומה – מכל אחד, לפי כוחו
התרומה למשכן לא הייתה אחידה. כל אחד נתן כפי יכולתו – זה זהב, זה כסף, וזה נחושת.
חסידות מלמדת: הקב"ה לא דורש שוויון בכמות, אלא אמת בפנימיות.
כל יהודי, בכל מצב, יכול לתת “תרומה”:
זמן לתורה
תשומת לב למשפחה
מעשה טוב לזולת
מחשבה נקייה, דיבור חיובי, מעשה נכון
וכשזה נעשה “לִי” – לשם שמים – נעשה מזה משכן.
מסר לדור שלנו – תשפ"ו
בדור של רעש, חומריות ולחץ – באה פרשת תרומה ואומרת: לא לברוח מהעולם, אלא להכניס בו קדושה.
לא לחכות לשלמות, אלא להתחיל ממה שיש.
כאשר יהודי עושה מהבית שלו משכן קטן,
מהלב שלו מקום נקי לה’,
ומהמעשים היומיומיים שלו – תרומה,
אזי מתקיים הייעוד העליון של הבריאה: דירה לו יתברך בתחתונים.
שבת שלום ומבורכת
שנזכה לראות בעיני בשר את השלמת המשכן האמיתי –
בית המקדש השלישי, במהרה בימינו ממש.
