להדליק את הנשמה עד שתאיר מעצמה - דבר תורה לפרשת בהעלותך תשפו לפי חסידות חבד
בפרשת השבוע מצווה הקדוש ברוך הוא את אהרן הכהן: "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת". חז"ל מסבירים שהכהן היה צריך להדליק את המנורה באופן כזה שיחזיק את האש ליד הפתילה "עד שתהא שלהבת עולה מאליה".
הרבי מליובאוויטש מסביר שהמנורה בבית המקדש רומזת לנשמות ישראל. בכל יהודי יש אור אלוקי, נשמה קדושה שהיא "נר ה' נשמת אדם". אולם פעמים שהאור הזה מכוסה על ידי טרדות העולם, קשיים, או חוסר מודעות לכוחות הטמונים בו.
לכן נאמר "בהעלותך" – לא רק להדליק, אלא להעלות. תפקידו של יהודי כלפי עצמו וכלפי הזולת הוא לגלות את האור הפנימי, לעורר את הנשמה ולהעניק לה את האפשרות להאיר מעצמה. כאשר מחנכים ילד, מקרבים יהודי לתורה ומצוות או מחזקים חבר בשעת קושי, אין המטרה ליצור בו דבר חדש, אלא לחשוף את האור שכבר קיים בתוכו.
זהו גם יסוד גדול בחינוך על פי החסידות. מחנך אמיתי אינו שובר את אישיותו של הילד ואינו כופה עליו מבחוץ בלבד, אלא מדליק את הניצוץ הפנימי שבו. כאשר הילד מגלה את הכוחות שהקב"ה נתן לו, הוא מתחיל לצמוח ולהתקדם מתוך רצון פנימי. אז מתקיים בו "עד שתהא שלהבת עולה מאליה".
בהמשך הפרשה מסופר על נסיעת בני ישראל במדבר. לעיתים האדם מרגיש שהוא נמצא ב"מדבר" רוחני – מקום של בלבול, קשיים ואתגרים. התורה מלמדת שגם במדבר אפשר להאיר. דווקא כאשר יהודי מחובר לנשמתו ומדליק את אור התורה והמצוות, הוא מסוגל להפוך את המדבר למקום של קדושה וגילוי אלוקות.
לקראת חג הגאולה י"ב–י"ג תמוז המתקרב ולימי הקיץ, זו קריאה לכל אחד מאיתנו להיות "מדליק מנורה": להוסיף בלימוד תורה, בתפילה, במעשה טוב, ולעודד יהודי נוסף. לפעמים מילה טובה, חיוך, שיעור תורה קצר או הזמנה לתפילה יכולים להצית אור גדול בנשמה.
יהי רצון שנזכה להאיר את עצמנו ואת סביבתנו, עד שכל נשמות ישראל יאירו באורן המלא, ויתקיים הייעוד של מנורת המקדש השלישי בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.
