במבט ראשון נראה שיש סתירה בפרשת פנחס. פנחס פעל בקנאות גדולה למען כבוד ה', אך דווקא לאחר מעשה זה הקב"ה מעניק לו מתנה מיוחדת – "בריתי שלום". כיצד קנאות מובילה לשלום?

חסידות חב"ד מסבירה שהכול תלוי במניע הפנימי. יש קנאות הנובעת מכעס, מגאווה או מרצון לנצח אחרים, אך זו אינה דרכה של התורה. הקנאות של פנחס הייתה טהורה לחלוטין. הוא לא פעל למען עצמו, אלא מתוך אהבת ישראל ואהבת ה', מתוך כאב על הפירוד שנוצר בין עם ישראל לבין אביהם שבשמים.

לכן זכה פנחס לברכת השלום. כאשר אדם מבטל את האגו ופועל רק כדי לקיים את רצון ה', התוצאה הסופית היא שלום – שלום בין האדם לקב"ה, שלום בתוך עם ישראל ושלום בתוך נפשו של האדם.

הרבי מליובאוויטש לימד שכל יהודי נדרש להיות "קנאי", אך במובן הפנימי: להיות נחוש ולא להתפשר על הקדושה שבתוך עצמו. כאשר היצר הרע מנסה לקרר את ההתלהבות בתורה, בתפילה או בקיום המצוות – צריך לעמוד בתקיפות. אך כלפי יהודי אחר יש לנהוג באהבה, בסבלנות ובקירוב.

בהמשך הפרשה מופיע גם מניין בני ישראל. לאחר כל הקשיים והנפילות, הקב"ה סופר כל יהודי מחדש ומראה שכל אחד יקר ואהוב. זהו מסר של תקווה: גם אם אדם נכשל, הוא תמיד יכול לשוב אל ה', והקב"ה מעניק לו חשיבות ושליחות מחודשת.

מסר לחיים

גם בזוגיות, בחינוך הילדים ובחיי היום-יום, יש צורך בתקיפות – אך לא כלפי בני האדם, אלא כלפי הדברים השליליים שמנסים להרחיק אותנו מהטוב. כאשר משלבים עמידה איתנה על הערכים יחד עם אהבה, כבוד וסבלנות, זוכים ל"בריתי שלום" – לבית מלא שלווה, לאחדות במשפחה ולקשר עמוק יותר עם הקב"ה.

שנזכה ללמוד מפנחס כיצד להיות תקיפים בעבודת ה', אך מלאי אהבת ישראל, ומתוך כך נזכה במהרה לגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו, אמן.