בחסידות חב"ד מוסבר שיש הבדל גדול בין שמיעה לבין ראייה. שמיעה היא ידיעה שניתן לערער עליה, אך ראייה יוצרת ודאות מוחלטת. אדם שראה דבר במו עיניו אינו זקוק להוכחות נוספות.

זהו המסר של הפרשה: יהודי אינו אמור להסתפק בידיעה שכלית שהקב"ה מנהיג את העולם, אלא לשאוף להגיע למצב שבו הוא "רואה" את ההשגחה האלוקית בכל פרט בחייו. כאשר אדם מתבונן כיצד כל דבר מגיע ממנו יתברך – ההחלטות שלו משתנות, סדרי העדיפויות שלו משתנים, וכל חייו מקבלים משמעות חדשה.

גם המילים "אָנֹכִי נֹתֵן" מלמדות יסוד עמוק. הקב"ה אינו רק נותן ברכה מסוימת, אלא הוא נותן את עצמותו, כפי שמבואר בחסידות שהמילה "אנוכי" מבטאת את עצמות אין-סוף. לכן כל מצווה, כל לימוד תורה וכל מעשה טוב מחברים את האדם עם הקב"ה עצמו.

בהמשך הפרשה מופיעה מצוות הצדקה והדאגה לעני. פעמים רבות אדם חושש שאם ייתן לאחרים – יחסר לו. אולם התורה מלמדת שהמציאות הפוכה: כאשר יהודי פותח את ידו לזולת, הוא פותח גם את הצינורות לקבלת ברכה מלמעלה. הברכה אינה רק בכסף, אלא גם בשמחה, בבריאות, בשלום בית, בחינוך הילדים ובסייעתא דשמיא בכל ענייני החיים.

העבודה המיוחדת של חודש אלול, הסמוך לפרשת ראה ברוב השנים, היא להתחיל לראות את הטוב. לראות שכל יום הוא מתנה חדשה, שכל קושי הוא הזדמנות לצמיחה, ושבכל מצב הקב"ה מלווה אותנו באהבה ומעניק לנו את הכוחות להצליח.

מסר לחיים

אם נבחר להסתכל על העולם בעיניים של אמונה, נגלה שהברכה כבר נמצאת לפנינו. ככל שנתבונן יותר בטוב שהקב"ה עושה עמנו, כך נזכה לראות יותר ברכה גם בחיינו האישיים, במשפחה, בפרנסה, בבריאות ובכל מעשה ידינו.

יהי רצון שנזכה לקיים את הציווי "ראה" – לראות את השגחת ה' בכל רגע, לבחור תמיד בדרך הברכה, ולהגיע במהרה לגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו, שאז "ונגלה כבוד ה'" וכל העולם יראה בגלוי את האמת האלוקית. אמן.