איך מנצחים את המלחמה הפנימית? - דבר תורה לפרשת כי תצא תשפו
פרשת כי תצא נפתחת במילים:
"כי תצא למלחמה על אויביך, ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו".
לפי דרך החסידות, התורה אינה מדברת רק על מלחמה גשמית. יש כאן תיאור מדויק של אחת המלחמות המרכזיות בחייו של כל יהודי – המלחמה של הנפש האלוקית עם הנפש הבהמית ועם כל מה שמנסה להרחיק את האדם מהשליחות שלו.
אל תפחד מהמלחמה
המילים הראשונות הן "כי תצא למלחמה".
לא נאמר "אם תצא", אלא "כי תצא". ההתמודדות היא חלק מעבודת האדם בעולם. אדם יכול לפעמים לחשוב: אם אני מתמודד עם כעס, עצבות, תאוות, חוסר סבלנות או מחשבות שמפריעות לי בעבודת ה', אולי משהו אצלי אינו בסדר.
התניא מלמד אותנו אחרת.
עצם העובדה שיש מאבק אינה הוכחה לכישלון. אדרבה, אצל הבינוני המלחמה יכולה להימשך כל החיים. עבודתו אינה בהכרח לבטל לחלוטין את הנפש הבהמית, אלא לא לתת לה לשלוט בפועל במחשבה, בדיבור ובמעשה.
השאלה איננה רק אילו מחשבות ורגשות מתעוררים בתוכי, אלא מי מנהל אותי.
אתה נמצא "על אויביך"
יש דיוק נפלא המובא בתורת החסידות: התורה אומרת "על אויביך", ולא "עם אויביך".
עוד לפני שהמלחמה התחילה, התורה מזכירה ליהודי את המעמד האמיתי שלו: הנשמה האלוקית אינה שווה בכוחה ליצר הרע. בשורשה היא למעלה ממנו.
יהודי יכול להסתכל על ההתמודדות ולומר: "איך אצליח לנצח? הרי ניסיתי כבר פעמים רבות".
אבל התורה אומרת לו: תזכור מאיפה אתה בא.
בתוך כל יהודי נמצאת נשמה שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש". לכן, כאשר הוא מתקשר לקב"ה ומגלה את הכוחות הפנימיים שלו, הוא אינו מתחיל את המלחמה מנקודת נחיתות.
הוא יוצא אליה כשהוא "על אויביך".
מי נותן את הניצחון?
מיד לאחר מכן נאמר:
"ונתנו ה' אלוקיך בידך".
מצד אחד האדם חייב לצאת למלחמה. אי אפשר לשבת בחיבוק ידיים ולומר שהקב"ה יעשה הכול.
צריך להתאמץ: ללמוד תורה, להתפלל, לעבוד על המידות, להוסיף במצוות, להתרחק מדברים מזיקים ולבחור שוב ושוב בטוב.
אבל אחרי כל המאמץ צריך לזכור שהניצחון האמיתי מגיע מהקב"ה.
זהו שילוב יסודי בעבודת ה': האדם עושה את כל מה שביכולתו, ובו בזמן יודע שהכוח להצליח הוא ברכת ה'.
לא רק לנצח – "ושבית שביו"
כאן מגיע שלב עמוק עוד יותר.
התורה אינה מסתפקת בכך שהאויב מפסיד. היא אומרת:
"ושבית שביו".
על פי החסידות, תכלית עבודת האדם אינה רק לברוח מהרע, אלא גם להפוך את הכוחות שהיו נתונים לצד הלא נכון ולהשתמש בהם לקדושה.
לאדם יש, למשל, כוח של התלהבות. אפשר להשתמש בו לדברים חסרי ערך, ואפשר לקחת את אותה התלהבות ולהכניס אותה לתפילה, ללימוד תורה, לחינוך הילדים ולעשיית חסד.
יש אדם שיש בו עקשנות. העקשנות יכולה ליצור מריבות, אבל אותה תכונה יכולה להפוך לעקשנות קדושה: לא לוותר על שיעור תורה, לא לוותר על שלום הבית, ולא לוותר על החינוך היהודי של הילדים.
זהו "ושבית שביו" – לקחת את הכוחות שנפלו למקום אחר ולהחזיר אותם אל הקדושה.
חודש אלול – לצאת ולגלות שהמלך קרוב
פרשת כי תצא נקראת בתקופת חודש אלול, והדברים מקבלים משמעות מיוחדת.
אדמו"ר הזקן מסביר בליקוטי תורה את המשל הידוע של "המלך בשדה". לפני שהמלך מגיע לעיר ולארמון, הוא יוצא אל השדה, ושם כל אחד יכול לגשת אליו. המלך מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם.
אלול מלמד אותנו שאפילו כאשר האדם מרגיש שהוא נמצא ב"שדה" – בתוך חיי היום-יום, העבודה, הפרנסה, הבית וההתמודדויות – הקב"ה נמצא קרוב אליו.
דווקא שם אפשר להתחיל מחדש.
אין צורך לחכות עד שנהיה מושלמים כדי להתקרב לקב"ה. מתחילים מהמקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו.
עוד מצווה אחת.
עוד שיעור תורה.
עוד תפילה בכוונה.
עוד מילה טובה בבית.
עוד ויתור למען הזולת.
עוד צדקה.
כך מנצחים את המלחמה.
המסר לחיים
פרשת כי תצא נותנת לנו שלושה שלבים בעבודת ה':
"כי תצא" – אל תברח מההתמודדות. צא ופעל.
"על אויביך" – זכור שהנשמה האלוקית שלך גבוהה וחזקה יותר מכל מה שמנסה להסתיר עליה.
"ושבית שביו" – אל תסתפק בכך שלא נפלת; קח את הכוחות שלך עצמם והפוך אותם לכוחות של קדושה.
וכאשר יהודי עושה את הצעד שלו, מתקיימת ההבטחה:
"ונתנו ה' אלוקיך בידך".
בחודש אלול תשפ"ו זו יכולה להיות החלטה טובה במיוחד: לבחור דבר אחד בחיים שבו אנחנו רוצים לצאת מההרגל ולהתקדם – בתורה, בתפילה, בצדקה, בזוגיות, בחינוך הילדים או באהבת ישראל.
כי לפעמים כל השינוי מתחיל מצעד אחד קטן של "כי תצא".
ויהי רצון שעל ידי העבודה הפרטית של כל אחד ואחת מאיתנו בבירור העולם ובהפיכת החושך לאור, נזכה לניצחון השלם על כל ההעלמות וההסתרים, ולקיום הייעוד של הגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו, תיכף ומיד ממש.
