רשום בגמרא: "מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה", זה מדובר על צדיק גמור שכבר נהפך הרע לטוב, אך בצדיק שאינו גמור (שאינו הפך את כל הרע לטוב) רשום לא להתגרות ברשע שהשעה משחקת לו.

הביאור בזה: צדיק גמור מעוניין לקחת את הניצוצות הטובים של הרשע בעודם בתוקפם, שזהו ענין ההתגרות, ואז הצדיק יכול בקלות להפיל את הרשע, אך אצל צדיק שאינו גמור העניין אינו כך, מכיוון שהוא עדיין אוחז בבגדים הצואים וברע, התגרות ברשע זו סכנה בשבילו כי לא רק שהוא לא יוכל להוציא מהרשע את ניצוצות הטוב, אלא הוא חס ושלום יכול "למעוד", לכן התגרות ברשעים זו עבודתו של צדיק גמור.