גילוי האלוקות מתוך החושך - וארא תשפו
בפרשת וארא פותחת התורה בגילוי עמוק:
“וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב בא־ל ש־די, ושמי ה׳ לא נודעתי להם”.
חז״ל וחסידות חב״ד מסבירים שאין הכוונה שהאבות לא ידעו את שם ה׳ כלל, אלא שלא נתגלה להם אותו באופן של מימוש בפועל – כלומר, הם האמינו, אך עדיין לא ראו את קיום ההבטחות במציאות הגשמית.
כאן מתחיל חידוש הגאולה ממצרים: לא רק אמונה פנימית, אלא התגלות שם ה׳ בעולם, במקום של שיעבוד, חושך והסתר.
אמונה של האבות מול עבודת הבנים
האבות חיו במדרגה עליונה מאוד – הם האמינו גם כשלא ראו תוצאות.
אך עם ישראל במצרים נדרש למשהו אחר:
להמשיך אלוקות לתוך המציאות הקשה עצמה.
זו המשמעות של שם ה׳ – שם המורה על היה הווה ויהיה כאחד, על אלוקות שאין לה גבול, ודווקא היא מתגלה בתוך העולם המוגבל.
“וידבר אלוקים אל משה” – קושי השליחות
משה רבנו שואל:
אם בני ישראל לא שמעו אלי, איך ישמע פרעה?
והתשובה האלוקית אינה שינוי המציאות – אלא חיזוק השליחות.
בחסידות מבואר:
כאשר האדם פועל מצד שליחות אלוקית, הוא אינו נמדד לפי התגובה המיידית, אלא לפי עצם החיבור לרצון ה׳.
גם אם כרגע נראה שהמצב מחמיר – זו רק הכנה לגילוי גדול יותר.
עבודה פנימית: גאולה אישית
פרשת וארא מלמדת שכל אחד מאיתנו עובר “מצרים” פרטית –
הרגלים, פחדים, ייאוש, או קושי בעבודת ה׳.
המסר החסידי הוא:
לא להסתפק באמונה שבלב בלבד
אלא לדרוש ששם ה׳ יתגלה גם בפרטים הקטנים של החיים
כאשר אדם מתעקש להכניס קדושה גם למקום החשוך –
שם מתחילה הגאולה האמיתית.
מסר לדורנו – דור הגאולה
הרבי מליובאוויטש מדגיש שדורנו הוא דור של “וארא” –
דור שבו האלוקות אמורה להתגלות בגלוי, בעולם עצמו.
גם אם עדיין יש חושך, תפקידנו הוא לפעול מתוך ודאות: הגאולה כבר בתהליך,
והעבודה שלנו היא לפתוח את העיניים ולגלות אותה בפועל.
שנזכה שיתקיים בנו:
“ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלוקים” – בגאולה האמיתית והשלמה, תיכף ומיד ממש.
