גאולה פנימית מפוסט טראומה - פרשת וארא
בחסידות חב״ד מוסבר שמצרים איננה רק מקום גיאוגרפי, אלא מצב נפשי של מיצר והגבלה.
פוסט־טראומה היא אחת מצורות ה“מצרים” העמוקות ביותר:
העבר שולט בהווה, הזיכרון קופא, והנפש מרגישה כלואה.
פרשת וארא מלמדת שדווקא בתוך המיצר עצמו מתחיל תהליך הגאולה.
“וארא… ושמי ה׳ לא נודעתי להם” – טראומה מול גילוי
האבות חיו באמונה, אך לא ראו מימוש.
עם ישראל במצרים חווה כאב ממשי, והשאלה הייתה:
האם אפשר לגלות אלוקות בתוך הסבל עצמו?
פוסט־טראומה פועלת בצורה דומה: האדם מאמין שיהיה טוב, אך גופו ונפשו מגיבים כאילו הסכנה עדיין כאן.
המסר החסידי:
אין צורך לבטל את החוויה – אלא להכניס לתוכה שם ה׳.
כלומר: להחזיר בהדרגה תחושת נוכחות, ביטחון ומשמעות בתוך המציאות הפגועה.
“וידבר אלוקים אל משה” – לא נבהלים מהקושי
משה מתלונן:
“ומאז באתי אל פרעה… הרע לעם הזה”.
בחסידות מוסבר: כאשר מתחילים תהליך של גאולה – לעיתים הכאב צף חזק יותר.
זה לא כישלון, אלא סימן שהנפש מתחילה להיפתח.
בפוסט־טראומה:
עלייה בזיכרונות
הצפה רגשית
חוסר שקט זמני
אלו שלבים מוכרים בתהליך ריפוי – לא סימן להחמרה אמיתית.
שלב ראשון: חיבור לזהות ולא רק לחוויה
חב״ד מדגישה:
האדם אינו מה שהוא מרגיש – אלא נשמה אלוקית שחווה רגש.
אחד הקשיים בטראומה הוא הזדהות מלאה עם הכאב: “אני פוסט־טראומטי”.
הדרך החסידית:
אני נשמה שלמה
יש בי נקודה אלוקית שאינה פגועה
הטראומה היא לבוש – לא המהות
ההפרדה הזו יוצרת נשימה פנימית ראשונה.
שלב שני: יציאה ממצרים בהדרגה – לא בכפייה
בגאולת מצרים לא היה דילוג על השלבים:
הכרה בכאב
הבטחה
תהליך
מכות (שבירת הקליפות)
יציאה
גם בפוסט־טראומה: לא “חייבים להיות חזקים”
ולא “להתגבר בכוח”.
חב״ד מדברת על עבודה פנימית מתמשכת:
קביעות בתפילה (אפילו קצרה)
אמירת פרקי תהילים קבועים
לימוד חסידות שמדבר על נשמה, לא על אשמה
“אני ה׳” – החזרת תחושת שליטה וביטחון
שם ה׳ מבטא: היה, הווה ויהיה – הכול בהשגחה.
טראומה שוברת תחושת שליטה.
העבודה החסידית היא לא “להבין הכול”, אלא:
לחזור לאט לאט לתחושת קרקע
לדעת שיש מי שמחזיק אותך גם כשאתה רועד
זה משתלב היטב גם עם טיפול מקצועי –
חסידות חב״ד אינה מחליפה טיפול, אלא נותנת לו עומק ומשמעות.
מסר של גאולה אישית
הרבי מליובאוויטש מדגיש שדורנו הוא דור של גאולה,
וגאולה איננה רק היעדר כאב – אלא יכולת לחיות למרות הכאב, ומתוכו לצמוח.
פוסט־טראומה איננה סוף הסיפור.
היא מקום שבו הנשמה דורשת:
“גלה אותי, גם כאן”.
סיכום קצר
פוסט־טראומה = מצרים פנימית
הגאולה מתחילה בתוך ההסתר
לא נלחמים בכאב – מאירים אותו
הנשמה נשארת שלמה תמיד
תהליך, סבלנות, ליווי – ורחמים עצמיים
