image

ביאורי הרבי מלובביץ של חבד בגמרא- מסכת ברכות- דף ג

מסכת ברכות
דף ג

טז מנחם-אב התשכח- כפליים לתושיה בתשובה ובנחמה
בהפטרת ואתחנן מופיעות המילים "נחמו נחמו עמי", מוסבר שזה בא ע"י התשובה, במתן תורה נאמר פעם אחת "אנוכי" ובתשובה נאמר פעמיים "אנוכי", זה בא ללמד אותנו שכדי לעשות תשובה צריך לעשות גדרים כדי לא לעבור עבירות, מה שאין כן צדיקים לא צריכים. ומלמדים אותנו שהבעלי תשובה לא רק עובדים יותר קשה בשביל התשובה, אלא זה באין ערוך, כפליים לתושיה, זה לא רק חיבור או הוספה, אלא זה אין ערוך, והשכר שלהם זה שהם מושכים אלוקות גם בכפליים , לאין ערוך ("דמשכין לי׳ בחילא יתיר"), וזה גם הקשר עם הנחמה של הקב"ה, "נחמו" הראשון הוא סתם "ונחמו" השני הוא "עמי", שמדובר על הניחום של הקב"ה, כלומר באין ערוך, כמאמר רז"ל: "אוי לו לאב שהגלה לבניו מעל שולחנו וכו׳ והחריב את היכלו כו׳".

שמחת תורה התשכה- סעיף לו- ללמוד לסייע לזולת מאהרון הכהן
יש כאלו שאין להם סבלנות לעזור לזולת, והם לומדים זאת מהתורה, ביחס לאחיך רשום "חייך קודמים", אז על אחת כמה וכמה בריות, כאלו שאני לא מכיר. האדמו"ר הזקן בספר התניא מחדש: "הוי מתלמידיו של אהרן כו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

אהרן הכהן יכל לבחור להיות כל הזמן בבית המקדש, זה היה תפקידו, אבל הוא החליט ללכת לעזור לאנשים מתוך אהבה, אפילו שכל המעלה שלהם זה שהם בריות.
אנחנו, שמקומנו האמיתי של כאו"א מישראל הוא בארץ ישראל (ואין זה אלא ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו", ועל זה אמרו "אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם"), אנחנו יכולים להיות בדרגה של כהנים, כפי רשום בתורה: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש".
אנחנו צריכים לראות למי אפשר לעזור, אפילו אם זה מהדברים הבסיסיים שלנו ("טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל"), ולעשות זאת באהבה, כמו אהרן וע"י כך מתברכים יותר ("כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות").

ומי שנותן את הכח ללכת בדרך הזו הוא נשיא הדור, כ"ק אדמו"ר ששמו הראשון הוא יוסף, כפי הברכה: "וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו וגו'".

משיחות ש"פ במדבר, ערב חג השבועות ויום ב' דחג השבועות התנשא- סעיף יג- מנוחה בגאולה
יהי רצון שההוספה והחידוש בלימוד התורה, שבאים מזמן מתן תורה- יוסיף מנוחה ללומדי התורה: מנוחת הנפש ומנוחת הגוף בכל בני ישראל ובכל העולם כולו, ושיתבטלו טלטולי הגלות, שנאמר ""אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם".

אנחנו נולדנו בגלות ואנחנו אנשי גלות ר"ל, ובעזרת השם נגיע לגאולה האמיתית והשלמה ע"י תשובה וגילוי עצמנו, שהנשמה שלנו היא חלק אלוקה ממעל ממש, מעל הגלות במצב של מנוחה.

וזה בא מיד, "מיד" ראשי תיבות של משה רבינו, ישראל (הבעש"ט), דוד המלך, אשר קשורים עם חג השבועות:
משה- קיבל את התורה ביום הזה.
ישראל הבעש"ט- הסתלק ביום זה.
דוד המלך- נולד והסתלק ביום זה.

וכשמשיח יבוא כל ישראל יגידו לו "שלום עליכם", והוא יגיד לכל אחד מישראל "עליכם שלום", "עליכם" לגבי "מעשינו ועבודתנו" של כל ישראל וגם "עליכם" לכל ישראל יחדו והעיקר שזה יהיה תיכף ומיד ממש.

כ מנחם-אב התשכא- סעיף לו- חורבן בית המקדש האישי
בנוגע לתשה באב: כשם שקיים החורבן לבית המקדש כפשוטו, כך יש חורבן בית המקדש של "ושכנתי בתוכם", כלומר חורבן של היהודי בעצמו, אין לו חשק וערבות בלימוד התורה וקיום המצוות וכנגד זה צריך להיות "ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד, אבל המצב אצלו הוא "אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם", ובמיוחד מתבטא בלימוד התורה שלו, שנאמר "מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה".

מברכים-החודש וערב ראש-חודש כסלו התנשא- ההוראה משליחות יעקב לחרן
ההוראה והלימוד משליחות יעקב לחרן היא שהנשמה של היהודי נשלחה מ"באר שבע" ל"חרנה" וזו ירידה מאד גדולה לנשמה, למקום שלא רואים את הקב"ה ("אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם") אבל אין להתפעל מזה מכיוון שיש את לנשמה את הכוחות של המשלח, הקב"ה.

ולמרות שכיום היהודים נמצאים במלכות של חסד, לא כמו בעבר שהיו רדיפות וגזרות, בכל זאת המקום שאנו, היהודים צריכים להיות זה בגאולה, "סמוכים על שולחן אביהם", עד באופן ש"והיו עיניך רואות את מוריך".

אריכות הגלות האחרונה שהינה יותר מ1900 שנים היא כדי לפעול את "ויצאו רכוש גדול", אבל גם זה כבר נפעל והגיע הזמן להשלים את המשימה, ולשם כך שלחו ("וישלח יצחק") רבותינו נשיאינו, ובמיוחד כ"ק אדמו"ר את השלוחים בכל רחבי העולם להפיץ את היהדות, התורה ובפרט את פנימיות התורה, ובשביל זה השליח צריך לצאת ממקומו ומצבו (""ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"), וככל שהחושך של הגלות גדול יותר כך צריך יותר להאיר, וזו המשימה של השליחים, ותיכף ומיד ממש תגיע הגאולה האמיתית והשלמה.

שיחת יום ב דחג השבועות- התשכא- סעיף כ- חשיבות הניגונים
דוד המלך נפטר בחג השבועות, וזה זמן מתאים לעורר על אמירת תהילים, שבהם דוד המלך היה מהלל ומשבח את הקב"ה.

כתוב בגמרא: "כינור הי' תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד הי' עומד כו'", מזה לומדים שבאמת היה כינור לדוד, וזו לא רק מליצה.

כמו כן לומדים בגמרא באריכות על כלי הנגינה שקיימים בבית המקדש, המקום שמשפיע על כל העולם, מבחינה רוחנית וגשמית, במקדש היה חיבור בין עליונים לתחתונים, ומזה לומדים על החשיבות שיש לנגינה, שירה וניגון בכלים.

אצל דוד יש שני סוגי לשונות: לפעמים "מזמור לדוד" ולפעמים "לדוד מזמור", מוסבר בזהר הקדוש ש"מזמור לדוד"- קודם שרתה עליו רוח הקודש ואז שר- המשכה מלמעלה ו"לדוד מזמור"- קודם הוא שר ואז שרתה עליו רוח הקודש- העלאה מלמטה, ולעתיד לבוא יהיו שני האופנים, על דרך מה שהיה במתן תורה, אז נתבטלה הגזרה שהתחתונים לא יעלו לעליונים והעליונים לא ירדו לתחתונים.

קיים חילוק בין שירה בפה לניגון בכלי, מוסבר שהמלאכים מנגנים בכלי והנשמות שרות בפה.

מצד גודל מעלת הניגון, אצל רבותינו נשיאינו הייתה חיבה לניגון, שאפילו נהגו שלפני מאמר חסידות ינגנו ניגון (שלכאורה אין הקשר בין הניגון למאמר). לאדמו"ר האמצעי הייתה מקהלה ("קאַפּעליע").

ולענייננו: הרבי הריי"צ ייסד קבוצה בשם "ניחח", שמטרתה לאסוף את כל הניגונים מכל תקופות הרביים, לשיר אותם בלי טעויות וירשמו "תוים", והמטרה היא להפיץ את המעיינות חוצה, להפיץ חסידות ולהאיר את העולם ע"י ניגון, שחודר עד עצם הנפש, ולהטביע את "החוצה" עד שיהפוך למעיינות.


אוי לו לאב שהגלה את בניו וגו',אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם, משה לא ידע ודוד ידע כו, כינור הי' תלוי למעלה ממטתו של דוד

מאמרים קשורים