הרבי הריי"צ מספר שכשהאדמו"ר הזקן הגיע למעזריטש, הרב המגיד קבע סדר לימוד אשר בנו ר' אברהם המלאך ילמד עם האדמו"ר הזקן חסידות (של הבעש"ט ושל הרב המגיד) והאדמו"ר הזקן ילמד איתו נגלה, וכשהתחילו ללמוד את הש"ס פירש האדמו"ר הזקן את "מאימתי קורין את שמע בערבין" על פי נגלה ו"המלאך" הסביר ש"אימתי" זה מלשון אימה ויראה.

ואם הסיפור הזה הגיע אלינו אנחנו צריכים ללמוד הוראה ממנו.

צריך ללמוד מהלימוד של האדמו"ר הזקן ו"המלאך", שזהו חיבור של שני יהודים בלימוד התורה, שזהו דבר שלם, כי כשיהודי הוא בפני עצמו הוא לא שלם.

ואיך צריך להיות החיבור? ע"י אימתי, מלשון "אימה ויראה", ע"י קבלת עול ולא בגלל שצריך את השני, אפילו בשביל דבר נעלה שבקדושה (כמו מנין), אלא מצד שורש נפשם בהשם אחד (כפי שרשום בפרק ל"ב בתניא).

וזו ההוראה מהסיפור של הלימוד של האדמו"ר הזקן והמלאך, שהתוכן של "אימתי קורין שמע בערבין" הוא קבלת עול מלכות שמים תחילה.